מאירי על יבמות ק״ה

1 אע"פ שסדר חליצה הוא שקוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה כמו שנבאר למטה אין הסדר מעכב ולא עוד אלא שאם רקקה קודם חליצה חולצת ואין מזקיקין אותה אפילו לכתחלה לרוק פעם אחרת שאלו כן יבאו לטעות ולומר שרקיקה לבד אינה כלום ואינה פוסלת לאחים וכבר ביארנו שפוסלת ויש מפרשים שאין מניחין אותה לרוק שם פעם אחרת:

2 ולענין ביאור זה שאמרו כאן אילימא ר' עקיבא השתא וכו' כך פירושו ומה במקום מצוה ר"ל בשעת חליצה אמר ר' עקיבא דלא מעכבא שאינה חשובה אצלו עד שתעכב שלא במקום מצוה ר"ל שלא בשעת חליצה אמרת דחשיבא לאיפסולי לאחין דהוה סלקא דעתיה דפסילא מדאוריתא ומכל מקום מסקינן בה דאפילו לר' עקיבא פסלא ומשום גזירה שמא יאמרו הואיל וראינוה רוקקת כבר חלצה שהרקיקה אחר חליצה היא באה ואם נתירנה אתי למישרי חלוצה דהא האי נמי מיחזיא להו כחלוצה ואע"ג דבקריאה לא גזר קריאה הואיל וישנה תחלה וסוף אף הם אומרים שהקריאה הראשונה היא ולא יבאו לטעות ממנה להתיר את החלוצה:

3 יבמה גדמת חולצת בשיניה שלא נכתב וחלצה ביד אלא וחלצה מכל מקום אבל יבמה שרקקה דם אע"ג דלא כתיב וירקה רוק מכל מקום אין רקיקה אלא ברוק ואם רקקה דם זה במציצה אי איפשר לדם הנמצץ בלא צחצוח של רוק ודיה ואף לכתחלה אינה צריכה לרוק פעם אחרת ואם רקקה דם שלא במציצה אלא בשותת איפשר שאין שם צחצוח רוק וצריכה לרוק פעם אחרת ודוקא כל זמן שהבית דין לשם אבל אם הלכו להם חליצתה כשרה שהרי רקיקה אינה מעכבת כמו שביארנו:

4 ולענין ביאור זה ששאלו רקקה דם במציצה נשאלה שרקיקת דם סתמה במציצה והוא שהשיבו מי כתיב וירקה רוק כלומר רוק לבדו בלא שום עירוב אלמא שרקיקת מציצה רקיקה גמורה היא אבל בשותת מודה הוא שצריכה לרוק פעם אחרת וכן לענין לפסול לאחים בלא חליצה כל שבמציצה פוסל בלא חליצה ועליה אמרו רקקה דם תחלוץ ובשותת אינו פוסל כלל וגדולי המפרשים נוטים בה לדרך אחרת דהא דקאמר מי כתיב וירקה רוק פירושו אף בשותת ולענין שבמקום חליצה אף בשותת אינה צריכה לרוק פעם אחרת אבל מה שאמרו תחלוץ פירושו במציצה שכל שלא במקום חליצה אינה פוסלת אלא במציצה וגדולי המחברים כתבו שכל שאינה לא שותתת ולא מוצצת דינה כשותתת:

5 אף דם היוצא מפי הזב כל שהוא יוצא בשתיתה טהור מזיבה אלא שמטמא כמשקין כמו שביארנו בשביעי של נדה נ"ו א' ואין חוששין בו לצחצוח רוק לטמא משום רוקו אבל אם יצא במציצה טמא שאי איפשר לו בלא צחצוח רוק ודם היוצא מפי אמתו טהור ואין חוששין בו לצחצוחי זיבה:

6 לעולם יתעסק אדם בתורה ובגמילות חסדים ויהא בטוח שכל גזר דין שעליו מצד העונש נקרע בזכותם אפילו אותו שמערכת תולדתו מקיימתו וכן ישתדל שתהא תפלתו עם הצבור שכל גזר דין של צבור נקרע בכח תפלה שנאמר כה' אלהינו בכל קראינו אליו ויחיד אע"פ שהוא צריך להתפלל בכל יום מכל מקום בימים שבין ראש שנה ליום הכפורים תפלתו חביבה ביותר מפני שאף הצבור מתעורר באותם הזמנים הערה נכבדת כמו שביארנו בחבור התשובה:

7 המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים וכתיב גבי בית המקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים:

8 מי שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש ראוי לו להשכים קודם שיבאו הגדולים ממנו כדי שלא יהא צריך לעבור דרך עליהם ולהפסיע על ראשיהם שהיו נוהגים לישב בקרקע ובדוחק ויש רוע מוסר בהפסעה עליהם ואם לא השכים ישב לו סמוך לכניסה ולא יפסיע עליהם ואם היה אדם הגון או שראשי עם קדש צריכים לו מותר וכל מי שבא ללמוד ראוי לו לרב שלא יביישהו מתוך דבריו אפילו לא היה שלם כל כך דרך הערה אמרו בר' ישמעאל שהיה מפסיע על ראשי עם קדש בבית מדרשו של רבי ואמר לו אחד מתלמידי רבנו הקדוש ואבידן שמו מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדש אמר לו אני הוא ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מפי רבי אמר לו וכי הגון אתה ללמוד תורה מפי רבי אמר לו וכי משה רבינו הגון היה ללמוד תורה מפי הגבורה אמר לו וכי משה אתה אמר לו וכי רבך אלהים הוא אדהכי אתאי יבמה למיחלץ אמר ליה רבי לאבידן זיל בדקה ר"ל שיברר על פי הראוי לכך אם הביאה שתי שערות אם לאו ואמר ליה ר' ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה אפילו קטנה ואמר ליה רבי לאבידן תו לא צריכת כבר הורה זקן הוה מפסע אבידן ואתי ואמר ליה ר' ישמעאל מי שנצרך לעם קדש יפסיע על ראשי עם קדש אבל מי שאינו נצרך לעם קדש היאך יפסיע על ראשי עם קדש ואמר ליה רבי לאבידן תוב אדוכתיך:

9 כבר ביארנו בחרש וחרשת שאין חליצתן כלום ואם כן אפילו חלצו אינן פוסלים תדע שכך היא שיטתנו ומפני שאינן בני דעת וכונה וכן כתבוה גדולי המחברים ומכל מקום לגדולי הדור ראיתי שכתבו שחליצת חרש וחרשת חליצה פסולה היא ופוסלת כסתם משנתנו והביאו ראיה לדבריהם שאלמלא כן למה פירט רב יהודה בקטן זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרין אין חליצת קטן כלום והלא אף בחרשת כן והיה לנו לומר אין חליצתן כלום אלא לא אמרוה אלא בקטן הא בחרש וחרשת לא חלקו בה חכמים ולדעת זה חרש שנפלה לו יבמה פקחת מאחיו פקח אם יש שם פקח אחר יחלוץ וניתרת לעלמא ואם אין שם פקח הוא יכול ליבמה שהרי בר ביאה הוא אבל אם חלץ לה אסורה לו ואינה ניתרת לעלמא וחרשת שנפלה לפני פקח תתיבם ואם חלצה אין לה תקנה שכבר נפסלה לו ומכל מקום נראה לי דהוא הדין והכי קאמר זו דברי ר' מאיר כלומר זו שאמר בחליצת חרש וקטן שפסולה לר' מאיר דקאמר הכי בקטן אבל לרבנן הרי אמרו בקטן אין חליצת קטן כלום והוא הדין לחרש וחרשת:

10 כבר ביארנו בחליצת קטנה שיש פוסקים בה שחליצתה כשרה דבקטן הוא דפסלינן משום דאיש כתוב בפרשה אבל אשה אפילו קטנה וכמו שכתבנו במעשה של ר' ישמעאל בר' יוסי ואין למדין אשה מאיש דהא רבנן ור' יוסי הכי סבירא להו ואף בתוספתא נחלקו בה ר' אליעזר וחכמים שר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ונראה שהלכה כחכמים ומכל מקום יש חולקין לומר שפסולה דמקשינן אשה לאיש הואיל ור' אליעזר קאי בה בשיטתיה וכדקאמר לקמן עד שתביא שתי שערות וודאי הבאת שערות בזמנן קאמר וכן עיקר כמו שכתבנוה בשמועת שלש מדות בקטן שבפרק התקבל ס"ה א' במה שאמרו שם וכנגדן בקטנה חולצת ומכל מקום יש מפרשים דההיא לכתחלה קאמר ולאפוקי ממאן דשארי לכתחלה בזמן פעוטות דהיינו שש ושבע וממאן דאמר בזמן עונת נדרים דהיינו שנה אחת לפני הפרק שנדריה נבדקין וכל שיודעת למי נדרה שנדרה נדר כמו שביארנו שם וזו היא שיטת רוב גאונים וכבר כתבנו מענין זה באותה שמועה גם כן בכדי הצורך: